ההיסטוריה של הגרביון: מאצולת אירופה ועד המהפכה השקטה של שנות ה-60

הפרק הראשון: כשהגברים לבשו "גרביונים"

מפתיע ככל שזה יישמע, הגרביון התחיל את דרכו כפריט לבוש גברי. במשך מאות שנים לבשו גברים באירופה גרבי-צינור ארוכים (hose) - פריט סרוג וצמוד שכיסה את הרגל כולה. בתקופת הרנסנס הם היו הצהרת אופנה של ממש בקרב האצולה: צבעים עזים, בדים יקרים, ורגליים חטובות היו סמל סטטוס גברי. המלך הנרי השמיני, מספרים ההיסטוריונים, אף נהג לרפד את שוקיו מתחת לגרביים כדי שייראו מלאות ושריריות יותר. רק במאות המאוחרות יותר נדד הפריט בהדרגה למלתחה הנשית - עד שהפך לפריט נשי כמעט לחלוטין.

1589: ההמצאה שהקדימה את זמנה ב-250 שנה

נקודת המפנה הטכנולוגית הראשונה התרחשה ב-1589, כשכומר אנגלי בשם ויליאם לי, מהכפר קלברטון שליד נוטינגהאם, המציא את מכונת הסריגה הראשונה בהיסטוריה - ה-stocking frame. המכונה חיקתה את תנועות הסריגה הידנית באמצעות שורת מחטים מיוחדות, שמונה מחטים לאינץ' בגרסה הראשונה, ואיפשרה לסרוג גרב שלמה במהירות שאף סורגת אנושית לא יכלה להשתוות אליה. לי אף שיפר אותה בהמשך לעבודה עם חוטי משי עדינים.

על ההמצאה הזאת מסופר אחד הסיפורים המפורסמים בתולדות הטקסטיל: המלכה אליזבת הראשונה סירבה כביכול להעניק ללי פטנט, בנימוק שהמכונה תגזול את פרנסתן של הסורגות. ההיסטוריונים, אגב, מטילים ספק גדול בסיפור - הוא מופיע רק במקורות מהמאה ה-19 - אבל הוא ממחיש את מה שהמכונה באמת חוללה: את המתח הראשון בהיסטוריה בין מיכון לעבודת יד.

המכונה של לי התפשטה במהירות מסחררת יחסית לתקופתה: עד 1644 פעלו בלונדון לבדה 400 עד 500 מכונות, ועד 1750 פעלו באנגליה כ-14,000. ב-1758 הוסיף הממציא ג'דדיה סטראט את התקן "Derby Rib", שאיפשר לסרוג גם דוגמאות ריב משולבות. רבים רואים במיכון תעשיית הגרביים את השלב הראשון של המהפכה התעשייתית בטקסטיל - מאתיים שנה לפני שהמונח הזה בכלל נולד.

שנות ה-20: החצאית מתקצרת והגרב יוצאת מהמחבוא

עד שנות ה-20 של המאה ה-20, נשים במערב כיסו את רגליהן באופן מלא - והגרביים היו פריט תחתון שאיש לא רואה. ואז המכפלות עלו. כשהשמלות התקצרו לראשונה אל מתחת לברך, הגרב הפכה בן-לילה מפריט נסתר לפריט נראה - והביקוש זינק. הגרביים של התקופה יוצרו ממשי יקר או מריון, שכונה אז "משי מלאכותי". הן היו יפות, אבל עדינות להחריד ויקרות - והעולם חיכה, בלי לדעת, להמצאה שתשנה הכל.

1935-1940: ניילון - ההמצאה ששינתה את העולם (והתחילה בגרביים)

ב-28 בפברואר 1935, במעבדות ענקית הכימיה האמריקאית דופון, סינתז הכימאי וולאס קרות'רס לראשונה את החומר שיקבל את השם ניילון - הסיב הסינתטי המסחרי הראשון בהיסטוריה. דופון הכריזה על ההמצאה לציבור ב-27 באוקטובר 1938, והציגה את המוצר הראשון שלה - גרבי ניילון - ביריד העולמי בניו יורק 1939.

מה שקרה אחר כך נכנס לספרי ההיסטוריה של הצרכנות: במכירה הניסיונית הראשונה בווילמינגטון, דלאוור (24 באוקטובר 1939), אזלו 4,000 זוגות בתוך שלוש שעות. בהשקה הארצית, ב-15 במאי 1940 - יום שזכה לכינוי "יום הניילון" - הסתערו האמריקאיות על החנויות, ובשנה הראשונה נמכרו 64 מיליון זוגות. הניילון היה חזק ממשי, זול ממנו, ונראה מצוין על הרגל.

ואז פרצה מלחמת העולם השנייה, וכל הניילון גויס לייצור מצנחים וחבלים. הגרביים נעלמו מהמדפים, ונשים נאלצו לאלתר - כולל "ציור" קו תפר על הרגל החשופה. כשחזר הייצור האזרחי ב-1946, הביקוש העצור התפוצץ במה שכונה "מהומות הניילון": בפיטסבורג לבדה עמדו כ-40,000 נשים בתור ל-13,000 זוגות בלבד.

1953-1959: הולדת הגרביון

את הצעד האחרון אל הגרביון המודרני עשתה דווקא... הריונה של רעיה אחת. על פי הסיפור המקובל, אשתו ההרה של אלן גנט האב, מנהל במפעל הטקסטיל גלן רייבן שבצפון קרוליינה, התקשתה להתמודד עם חגורת הביריות והגרביים הנפרדות - וגנט פיתח עבורה ב-1953 פתרון: גרביים ותחתון בפריט אחד, שקיבל את השם המסחרי "Panti-Legs". המוצר הגיע למדפים ב-1959 - והגרביון נולד רשמית.

במקביל עבדו על הרעיון גם אחרים: הממציא ארנסט רייס הגיש ב-1956 פטנט בשם "Combination Stockings and Panty", שהעיצוב המתואר בו הוא למעשה הגרביון כפי שאנחנו מכירות אותו היום, ויצרנית החוטים Chemstrand הציגה בנובמבר 1958 מוצר משלה. כדרכן של המצאות גדולות - האבהות שנויה במחלוקת, והפטנט של רייס אושר סופית רק אחרי מותו.

1958-1970: אלסטן, חצאית המיני, והניצחון הסופי

שתי המצאות נוספות הפכו את הגרביון מפריט נחמד לפריט בלתי-מנוצח. הראשונה: ב-1958 המציא הכימאי ג'וזף שיברס, גם הוא בדופון, את הספנדקס - סיב גומי סינתטי שנמתח עד פי חמישה מאורכו וחוזר לצורתו. באירופה הוא נקרא אלסטן, ובשם המותג המפורסם - לייקרה. (קוריוז לשוני: המילה spandex היא אנגרמה של expands - "מתרחב".) האלסטן העניק לגרביון את היכולת להיצמד לגוף בלי לרפות, והוא כיום מרכיב חיוני כמעט בכל בגד - עד 2010 הכילו אותו כ-80% מפריטי הלבוש בארה"ב.

השנייה לא הייתה המצאה טכנולוגית אלא מהפכה אופנתית: חצאית המיני של שנות ה-60, שמזוהה יותר מכל עם המעצבת הבריטית מרי קוואנט. עם חצאית שמסתיימת באמצע הירך, גרבי ניילון עם ביריות פשוט לא היו אופציה - והגרביון הפך מנוחות לחובה. ב-1970 נרשמה נקודת הציון הסמלית: מכירות הגרביונים בארה"ב עקפו לראשונה את מכירות גרבי הניילון, ולא הביטו לאחור.

מאז ועד היום: מפריט חובה לפריט אופנה

משנות ה-90 ירדה לבישת הגרביון השקוף-תקני במערב (קודים לבושיים התרופפו, המכירות ירדו בהתמדה מ-1995 והתייצבו ב-2006), אבל במקביל קרה תהליך הפוך ומעניין: הגרביון חזר - הפעם לא כחובה, אלא כבחירה. גרביונים אטומים, צבעוניים, מודפסים ומעוצבים הפכו לפריט שמוביל את הלוק במקום להשלים אותו. זה בדיוק הגל שעליו קמה זוהרה ב-2010 - אבל לפני שנגיע לזה, בואי נבין את המדע.

ממה עשוי גרביון? חומרי הגלם והתפקיד של כל אחד

גרביון מודרני הוא תערובת מהונדסת של סיבים, שכל אחד מהם תורם תכונה אחרת:

• פוליאמיד (ניילון) - סיב הבסיס של רוב הגרביונים: חזק, קל, חלק, מבריק בעדינות ומחזיק צורה. זהו אותו ניילון היסטורי מ-1935, בגרסאות מודרניות ומשופרות.
• אלסטן (לייקרה/ספנדקס) - קפיץ העל של עולם הטקסטיל: נמתח עד פי חמישה וחוזר. הוא שמאפשר לגרביון להיצמד בלי ללחוץ, לא להתקמט בברכיים ולא "לשקוע" במהלך היום. ככלל, אחוז אלסטן גבוה יותר = גרביון שיושב טוב יותר לאורך זמן.
• כותנה - נכנסת בעיקר באזור המפשעה (ה-gusset) לנשימות והיגיינה, ובגרביונים חורפיים - גם בגוף הגרביון עצמו לתחושה חמה ורכה.
• מיקרופייבר - סיבים דקים במיוחד (1 דנייר ומטה) שסריגתם הצפופה יוצרת מגע קטיפתי ומראה מאט ואחיד - הסטנדרט בגרביונים אטומים איכותיים.
• צמר ותערובות תרמיות - בגרביונים ייעודיים לחורף קר במיוחד.

ההבדל בין גרביון זול לגרביון איכותי מתחיל כאן: באיכות חוט הגלם, באחוז האלסטן, ובשאלה אם האלסטן שזור לכל אורך הגרביון או רק בחגורה.

איך מייצרים גרביון? מסע בן חמישה שלבים

תהליך הייצור התעשייתי של גרביון - דק או אטום - מורכב מחמישה שלבים עיקריים:

שלב 1: סריגה עגולה

הגרביון נסרג כצינור חלק - בלי תפר אורכי - על מכונת סריגה עגולה (Circular Knitting Machine) ממוחשבת. המכונות המודרניות, שאת המובילות בהן מייצרת חברת לונאטי האיטלקית, מחזיקות 300 עד 420 מחטים מסודרות במעגל ומסתובבות במהירות של עד 1,200 סיבובים בדקה. התוצאה מדהימה: רגל שלמה של גרביון נסרגת בכ-90 שניות בלבד. המחשב שולט בכל לולאה - וכך נוצרים גם ההדפסים הסרוגים, הטקסטורות, אזורי דחיסה מדורגת וכל דוגמה שמתוכנתת מראש.

שלב 2: תפירה והרכבה

מהמכונה יוצאים "צינורות" - שתי רגליים וחלק גוף. בשלב התפירה סוגרים את אזור האצבעות, מחברים את הרגליים לחלק הגוף, ותופרים את ה-gusset - אותו משולש כותנה באזור המפשעה שמוסיף נשימות וחוזק בדיוק בנקודה שסופגת הכי הרבה מתיחה. בגרביונים איכותיים תפר האצבעות שטוח במיוחד, כדי שלא ילחץ בנעל.

שלב 3: צביעה

הגרביונים מגיעים לצביעה בצבע גלם חיוור ("גרייז'"), והצביעה נעשית בארבעה שלבים: כביסה (להסרת שמני ייצור), צביעה באמבט חם שבו הצבע נודד בהדרגה מהמים אל הסיב, קיבוע כימי של הצבע (כדי שלא ידהה בכביסות), וריכוך שמעניק את תחושת המגע הסופית. גרביונים מודפסים עוברים תהליך נוסף - הדפסה על הבד, בטכניקות שנעות מהדפסת רשת ידנית ועד הדפסה דיגיטלית.

שלב 4: עיצוב בחום (Boarding)

זה השלב שהופך "שקית ניילון מכווצת" לגרביון בצורת רגל: כל גרביון מולבש על תבנית מתכת שטוחה בצורת רגל ועובר דרך תא חימום באדים. החום מקבע את הסיבים בצורת התבנית - וכך הגרביון מקבל את צורתו הסופית, את מידתו המדויקת ואת המראה החלק שלו באריזה. שלב עדין במיוחד: לחות לא נכונה בכניסה לתהליך עלולה לגרום לרכבות בייצור או לבעיות בבד.

שלב 5: בקרת איכות ואריזה

בסוף הקו נבדקים הגרביונים - שקיפות אחידה, צבע אחיד, תפרים תקינים, היעדר רכבות - נארזים ונשלחים. אצל יצרנים איכותיים הבדיקה נעשית על תבניות מוארות שחושפות כל פגם זעיר.

איפה מייצרים את הגרביונים של העולם?

איטליה: הממלכה של קסטל גופרדו

אם יש בירה עולמית לגרביון, היא נמצאת בעיירה צפון-איטלקית קטנה בשם קסטל גופרדו שבמחוז מנטובה. מסורת הטקסטיל המקומית מתחילה עוד בימי הביניים (צמר), עוברת דרך גידול תולעי משי במאה ה-18, וב-1925 נפתח בעיירה מפעל הטקסטיל המודרני הראשון - שסביבו צמח במשך מאה שנה אשכול תעשייתי שלם המתמחה בדבר אחד: גרביים וגרביונים. כיום מייצרים העסקים של קסטל גופרדו והעיירות הסובבות אותה כ-70% מגרבי הנשים הנמכרים באיטליה וכ-40% מכלל הגרביים הנמכרים באירופה. העיירה מכונה בפשטות "עיר הגרביים", וגם מכונות הסריגה המתקדמות בעולם - של לונאטי - מיוצרות באיטליה.

ומי עוד?

כמו ברוב ענפי הטקסטיל, חלק גדול מהייצור העולמי בכמויות נמצא כיום במזרח אסיה, ובראשה סין. החלוקה המקובלת בתעשייה: איטליה נחשבת לסטנדרט האיכות והעיצוב, והמזרח - לכוח הייצור בהיקפים. מותגים בוחרים את מסלול הייצור לפי הסטנדרט שהם רוצים להבטיח - ובכל מקרה, האיכות נקבעת לא רק לפי מדינה אלא לפי חוט הגלם, המכונות ובקרת האיכות של היצרן הספציפי.

מילון מונחים מקוצר לקניית גרביונים

• דנייר (D/den) - עובי החוט. עד 30 = שקוף, 40+ = אטום.
• אלסטן / לייקרה / ספנדקס - אותו סיב, שלושה שמות: הקפיץ שמצמיד את הגרביון לגוף.
• מיקרופייבר - סיב דק במיוחד; מקנה מגע קטיפתי ומראה מאט אחיד.
• גרייז' (Greige) - הגרביון לפני הצביעה, בצבע גלם.
• Boarding - קיבוע צורת הגרביון בחום על תבנית רגל.
• Gusset - משולש הכותנה באזור המפשעה.
• כף רגל מחוזקת / Sandal Toe - חיזוק (או היעדרו) באזור האצבעות.
• Footless - גרביון ללא כף רגל (טייץ).
• גרביון תרמי - סריגה צפופה או בטנת פליז לחורף.
• Control Top - גרביון עם חלק גוף מחטב.
• רכבת (Run/Ladder) - לולאה שנפרמה ורצה לאורך הגרביון; אויבת הציבור מספר 1.

איך מזהים גרביון איכותי? ואיך שומרים עליו?

חמישה סימנים לגרביון איכותי, לפי כל מה שלמדנו:

1. הרכב חומרים מפורט על האריזה - יצרן גאה מפרט אחוזי פוליאמיד ואלסטן. אחוז אלסטן משמעותי (לרוב 10% ומעלה) = ישיבה טובה לאורך זמן.
2. סריגה צפופה ואחידה - מותחים בעדינות מול האור: רשת אחידה בלי "חורים" לא שווים.
3. תפרים שטוחים - בעיקר באצבעות ובחיבור הגוף, וגאסט כותנה.
4. חגורה רחבה ורכה - שלא מתגלגלת ולא חותכת.
5. התאוששות ממתיחה - גרביון איכותי שנמתח חוזר לצורתו; זול - נשאר רפוי.

ולגבי טיפול: כביסה ביד (או במכונה בתוך שקית כביסה, במחזור עדין) במים קרים, בלי מרכך - החום והמרכך פוגעים באלסטן - וייבוש באוויר, לעולם לא במייבש. גרביון איכותי שמטופל נכון מחזיק עונות שלמות.

והיכן נכנסת ישראל לתמונה? (גילוי נאות: כאן אנחנו)

בישראל של תחילת שנות ה-2000, הגרביון היה עדיין פריט בסיס משעמם: שחור, חום, גוף. ב-2010 נפתחה בתל אביב החנות הראשונה בישראל שהוקדשה כולה לגרביונים - זוהרה - מתוך חזון להפוך את הפריט המתעלמים-ממנו הזה לפריט אופנה עם אמירה. כיום זוהרה מייצרת יותר מ-200 דגמים חדשים בשנה, חלקם בהדפסה ידנית, במגוון דניירים - מ-20 שקוף ועד 100 אטום וחם - לנשים ולילדות, ומוכרת אונליין ובחנות הדגל בדיזנגוף 255 בתל אביב. את ההמשך של הסיפור הזה אפשר לקרוא בקולקציית הגרביונים שלנו ובמדריכים בבלוג.